מצופה מאדם רציונלי לבסס את עמדותיו באופן תבוני, באמצעות טיעונים טובים. חשיבות הנושא ברורה, אם ברצוננו להגיע לאמת, ולהחליט החלטה מושכלת ונכונה כיצד לפעול בעולם. אולם האם אנחנו יודעים כיצד לעשות זאת בצורה ראויה?
בשיח הציבורי בישראל מתקיימים מידי פעם דיונים פומביים שבהם הצדדים השונים מביעים תמיכה בעמדה או בפעולה כלשהי, או ביקורת עליה. לדוגמא, בשנת 2007, כאשר היועץ המשפטי מני מזוז הציע לנשיא דאז משה קצב עיסקת טיעון, שבה הושמטו מכתב האישום כנגד קצב סעיפי אונס תמורת הודאה במעשים מגונים, הארץ סערה. היו שביקרו את ההחלטה, והיו שגיבו אותה. הנה דוגמאות לנימוקים שהועלו.

נגד ההחלטה: ...קשה לקבל זאת, שהרי אך לפני מספר חודשים הכריז בנחרצות אותו יועץ ממש כי ישנן ראיות מוצקות להגשת כתב אישום נגד אותו נשיא, בגין אונס ובעילה שלא בהסכמה. עסקת הטיעון עליה חתם מזוז שולחת מסר קשה ומוטעה לציבור הנשים והגברים כאחד. היא מערערת את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק ועלולה להשתיק נשים רבות שהותקפו מינית. שנים של מאבקים להעלאת המודעות הציבורית לזכותה של האישה על גופה ועל זכותה לומר לא, גם לבוס במקום העבודה, נמצאות היום בסכנת הכחדה.

בעד ההחלטה: קצב לא רצה משפט. בצדק - לנשיא לא היה סיכוי להוכיח את חפותו במשפט, ולא בהכרח כי בו האשם. הסיכוי של הגבר להוכיח את חפותו כמעט ולא קיים. תשאלו את בעלה של שרי אריסון. תשאלו את חיים רמון. תשאלו את יצחק מרדכי. כאשר מלאכת איסוף הראיות נמסרת לשוטרים שחושבים רק על קידומם האישי, או על איך ששמם יופיע בעיתון, איזה סיכוי כבר יש למי שטוען שלא היו דברים מעולם? גם על השופטים לא הייתי מציע לגברים לסמוך יותר מדי. הסטטיסטיקה מראה ששיעור הזיכויים בבתי המשפט במקומותינו שואף לאפס. בהשוואה למדינות המערב, הוא הכי נמוך.

הטיעונים כנגד ההחלטה כוללים שני כשלים לוגיים, ואילו הטיעונים בעדה כוללים לא פחות מארבעה כשלים לוגיים. אם אינכם מצליחים לזהות את הכשלים, אתם מוזמנים לקורס קצר בחשיבה ביקורתית, שבו נלמד מהם טיעונים, כיצד להעריך אותם, וכן לזהות כשלים נפוצים.